מדינת מעקב - המאגר הביומטרי ומאגרים אחרים

ובנוסף, מישהו יודע להסביר לי איך שני חוקי המדינה הבאים מתיישבים?חוק 1. מאגר ביומטרי! (שאין בו צורך. עובדה.)חוק 2. אסור לדרוש מאזרחים מספרי ת.ז. כשאין צורך בכך.

המסר ה"פאראנואידי" דלהלן אשר מנוסח בנסוח שמכסה טפחיים, הוא רק טפח שנגלה לי מסכנה שטמונה בכחם של בעלי תפקידים מסוימים בגופים שלטוניים, רק חלק זעיר של סכנה זו נחשף בתקשורת: כבר כיום קיימת אפשרות של בעלי תפקידים מסוימים במערכת אכיפת החוק ובמערכת הבטחון להרוס חיים של יריבים אישיים (יריבים שלהם ושל מקורביהם): להשמיץ בסתר, כדי לגרום לנדויו של המושמץ, וזאת באמצעות "הדלפת" (בכמות של "הזלפת", באמצעות חקירות שוא עליו בקרב מכריו ובאמצעים נוספים) "מידע מסווג שמי שמגלה אותו צפוי לעונש חמור מאוד" (טריק זה מבטיח שהקרבן, במשך כל ימי חייו, לא יגלה מה נאמר מאחורי גבו, לא יוכל להפריך ולא יוכל לתבוע פצויי דיבה, וכדי שלא יחפש את תוכן ההשמצה שבפועל, זו שחמורה באמת, יש טריקים כדי לשכנעו שהוא מנודה בגלל השמצה מסוימת אחרת שהיא, מטבעה, לא נתנת להפרכה). ההשמצה עשויה להיות מלווה ב"הוכחות מוצקות מאוד" שאינן אלא חצאי אמיתות ו/או הטעיות שנוצרות באמצעים יקרים מאוד, שעשויים להיות מצויים (למטרות לגיטימיות, לפעמים מתוך תקציב עצום וחסוי) בידי גופי חקירה/בטחון מסוימים. ידיעות בתקשורת, מפעם לפעם, על חשדות לשחוד אנשי משטרה, מלמדות שהסכנה דלעיל מאימת גם על יריביהם של עשירים שעשויים לשחד. אחרי חקיקת חוק המאגר הביומטרי הבעיה עלולה להחמיר כי נתוני המאגר הביומטרי עשויים לשמש לחזוק "הוכחות" כנ"ל (קצרה היריעה מלפרט פה). האם הסכנה האמורה היא תיאורטית בלבד? אי אפשר להרחיב על כך בטוקבק. אוסיף רק מעט: א- שמעתי מאחד מעורכי הדין הותיקים ביותר בישראל שבמשך שנות עבודתו הוא נוכח בראיות לכאוריות רבות להפצת השמצות על ידי אנשי משטרה מאחורי הגב של קרבנות התעלולים אך מעולם לא נמצאה ראיה שאמינותה מספיקה להוכחה ולכן אי אפשר להלחם בתופעה (למפיצי ההשמצות יש אפשרויות להשתמש בחוקי סודיות וחסיון כדי לסתום פיותיהם של העדים). והנה עוד דברים שנחשפו, אחרי שפרסמתי לראשונה את עקר התוכן של הטוקבק הזה: ב- תחקיר של אמנון לוי (ב"ערוץ 10" "שומר מסך" 01.02.10) חשף שקרוביו של עו"ד יורם חכם ז"ל טענו בבטחון שבידיהם ממצאים אשר מורים על כך שרציחתו היתה כנקמה בעקבות שמועות על היותו משת"פ של המשטרה, שמועות שהופצו ע"י אנשי משטרה בין ארכי-פושעים כדי לנקום בו. סבת הרצח לא מתפענחת כי המשטרה לא מצאה את הרוצח עד היום למרות שרצח באמצע 2008, בית המשפט נענה לבקשת המשטרה ל-9 [!!] צווי אסור פרסום. (אמנם, אינני מאמין שאנשי משטרה תכננו מראש שתוצאות העוינות כלפיו, עקב ההשמצות, תגענה עד כדי רצח, עם זאת, לא סביר שמישהו ירצח ויסתכן במאסר עולם אם השמועות האמורות לא לוו ב"הוכחות אמינות מאוד" שסופקו ע"י מפיצי השמועות). ג- בכתבה מאת אבי יששכרוף ב"הארץ" מוסף 26.02.10 "חושף מי שהיה בכיר סוכני השב"כ בגדה..[בשנים 1997-2007 –מ.ט. ]...מסעב יוסף: ...לשב"כ...נותר...לנקום. הוא הפיץ שמועה כי רג'וב הסגיר את המבוקשים לידי השב"כ. אנשי חמאס ופתח האשימו אותו בבגידה...מפעיליו של מסעב יוסף בשב"כ סירבו להתייחס למקרה זה". לא יעלה על הדעת שאנשיו של רג'וב בפתח' האשימו את רג'וב, אחד מבכירי תנועתם המחתרתית, באשמה חמורה של בגידה בהם רק בגלל שמועה גרידא, מכאן שהשמועה הופצה בלווי הוכחות משכנעות מאד, מזויפות ו/או חצאי אמיתות, שצירו תמונה אותנטית למראית עין ומשכנעת כל כך עד שאפילו חבריו של רג'וב, שאת אמונם רכש בפעילותם המחתרתית, האמינו בה. ד- במאמר ב"הארץ" מיום 26.03.10 כתב יוסי שריד שהראיות שהוצגו בפניו, בעת שהיה חבר ועדת חו"ב, בדבר היותו של חברו נוסייבה סוכן חשאי שאסף מידע בטחוני בשביל המודיעין העיראקי היו ראיות כה משכנעות עד כי "בגדתי בחברות אישית ובחברות לדרך. התפתיתי להאמין ל'גורמי הביטחון' – ואפת"..."חזיתי מבשרי את השקר".

אלה שיודעים על שחיתות בצמרת, כדאי להם להשמר מרשויות אכיפת החוק, ולהסתיר מהם כל מידע אישי, כפי שמדגים הספור הבא ששמעתי: אחד אשר בגלל סכסוך אישי עם יריביו הם החשידו אותו באזני אדם חזק מאד. תוכן החשד שהועלה היה שאותו אחד סבר שמצא רמזים לשחיתות של אותו אדם חזק שאליו הם פנו והתכון לסכלה או להלשין עליה.לאותו "דג שמן" מושחת (או לא), שאליו פנו האמין לחשד ששמע, והיתה לו אפשרות להעזר בבעלי תפקידים מסוימים ביחידות החקירות החשאיות (אין חשיבות לשאלה אם האפשרות הזאת התקימה ע"י קשרים אישיים ישירים או עקיפים או ע"י תגמול לא כספי לבעלי התפקידים או ע"י שוחד באמצעות משרדים מסוימים של חוקרים פרטיים שקשורים עם פורשי יחידות החקירות החשאיות אשר, מצדם, שומרים על קשרים עם חברים מהעבודה הקודמת. העקר הוא שאותם בעלי תפקידים ביחידות החקירות החשאיות שנכונים לעזור בכגון זה פועלים בחפשיות ב(כמעט) ואקום של פקוח, כמפורט בהמשך). החשוד (בחשד הנ"ל שהוסתר מפניו) שנחשד לשוא בהתנגדות לשחיתות (שהיתה או לא היתה) ו/או נחשד בכלל בחוסר לויאליות ל"דג השמן", נענש כך: לאחר שנעשה "יעד מודיעיני" של גורמי חקירה במשך כמה שנים (מבצע יקר על חשבונם של משלמי המסים, שרק בסופו התברר שהוא בוזבז על אדם מיוחד שאי אפשר לתפור לו תיקים), אוים (ברמזים. שליחי יחידות החקירות החשאיות נוהגים שלא לאיים במפורש) שגורלו עלול להיות כשל פלוני שנאלץ לעזוב את הארץ ולחיות בחו"ל עד סוף ימיו בפחד מתמיד מפני הזרוע הארוכה של ה"מוסד". נוסף על כך נרמז לו שהוטל עליו ואף על בן משפחתו עונש של הפצת שמועות (מן הסתם, שמועות ש"מבוססות" על הוכחות מזויפות ו/או על חצאי אמתות, שאם לא כן לא היתה מושגת התוצאה, והיא שכל שומעיהן האמינו להן), ואכן, הוא (בלבד) נודה ע"י כמעט כל מכריו שהכיר בכל שלבי חייו, בלי שיוכל לדעת מה תוכנן של השמועות או להגיב עליהן (השמועות הופצו בכל המעגלים החברתיים ומקומות העבודה והלמודים שהשתיך אליהם בעשרות שנות חייו שאחרי גיל גן הילדים למעט בני משפחתו, ואף אחד לא גלה לו או לבני משפחתו את סבת הנדוי. הפצה יעילה כל כך מצביעה על כך שהיא נעשתה ע"י אנשים שהיו יכולים לגלות מי היו כל מכריו במשך כל חייו כלומר ע"י אנשים מיחידות החקירות החשאיות או מהמשטרה. בנוסף, יש רמזים עבים למקור ההפצה ולא זה המקום להזכירם). איני מכליל. רוב גדול של בעלי התפקידים החשאיים הם הגונים, וחלק נכר מהם נוהגים בהגינות יוצאת דפן, אך יחידים בעלי תפקידים מסוימים ביחידות החקירות החשאיות אשר עלולים לפשוע כנ"ל פועלים ב(כמעט) ואקום של פקוח משטרתי או תקשורתי על מעשיהם, ואפילו תת הועדה של הכנסת לשרותים חשאיים ממודרת ממידע שהם אינם רוצים למסור, והם גם אינם חוששים מהלשנות כי ב"עשרת הדברות" של ארגונים שכאלה הנסוח הוא "לא תענה ברעך עד" סוף פסוק!, וודאי שהם לא נרתעים מחקירות, כי הם כבר מכירים את כל השיטות לשטות בחוקרים, כך, למעשה, יש להם יד חפשית לפשוע בעוד פרצופם מסתתר מאחורי הסינר של "חסיון מטעמי בטחון / קשרי חוץ". עתה, כ ש ה מ א ג ר ה ב י ו מ ט ר י על הפרק, מי שרוצה להתגונן מפגיעה כנ"ל עליו להביא בחשבון שבין אם מדובר בתפירת תיק פלילי ובין אם מדובר בהפצת שקרים או חצאי אמיתות, הסכוי לסכול המזימה יגדל ככל שהמעלילים ידעו פחות פרטים על קרבנם. למשל, אם הם לא ידעו שקרבן העלילה שהה, למעשה, באילת באותו זמן שלפי טענתם עשה את המיוחס לו בגליל (בדומה לזכויו המפתיע, מעברת רצח, של הקיצוני הפוליטי נעם פדרמן, לאחר עדויות תביעה של קצינים שהיו "עדי ראיה", כביכול; כך שמעתי). מכאן שהסתרת פרטים אישיים פשוטים מהוה גורם מרתיע ומגן מפני מזמות כנ"ל, ומנגד: המאגר הביומטרי (אשר בשלוב עם מצלמות החוצות המתוכננות ועם אמצעי המעקב הטכנולוגיים החסויים יאפשר לאכן תמיד מקומו של כל אחד מאתנו וגם לדעת עם מי הוא נפגש) יוסיף כהנה וכהנה ליכלת החשאית להרוס את חיינו כנ"ל, וזאת העקרית שבסכנותיו. אמנם, אני חיב להודות שגם הסתרת פרטים אישיים לא תגן מפני המשך השמוש בשיטה פרימיטיבית: הפצה של חו"ד פסיכיאטרית שקרית בחתימתו של פסיכיאטר מוסמך, הנעשית בחשאי כדי למנוע מהקרבן את האפשרות להפריכה ( גגלו " 'מיה קוך' תנובה " ). מסקנה : כל אדם שעשוי לנסות למנוע שחיתות של חזקים (שעשויים להפעיל, כנ"ל, בעלי תפקידים חשאיים) או שעלול להחשד לשוא בנסיון לכך, כנ"ל, כדאי לו להסתיר מידע אישי מפני המשטרה ושרותי הבטחון (ודאי שכך כל עוד הם ממשיכים להנות מאמונם העוור של בתי המשפט ומהעדר בקרה חיצונית). לעומתו, מי שבוחר לא להסתיר מידע אישי ואינו פוחד מנקמת החזקים בגלל שהוא מקבל על עצמו מראש לשתף פעולה עם שחיתותם (במקרה הצורך)- גם הוא נושא באחריות לשגשוג השחיתות ולכך שהדור הבא יחיה פה כמו במדינות העולם השלישי המושחתות, שם ההגונים הם מעין עבדים של המושחתים.

כאשר ישנה מזימה או איום לתפור תיק פלילי אז הסכוי לסכול המזימה או האיום יהיה גדול יותר ככל שהמעלילים ידעו פחות פרטים על קרבנם. למשל, אם המעלילים לא ידעו שקרבן העלילה שהה, למעשה, באילת באותו זמן שלפי טענתם שהה בגליל ושם עשה את אשר נחשד בו (בדומה לזכויו המפתיע, מעברת רצח, של הקיצוני הפוליטי נעם פדרמן, לאחר עדויות תביעה של קצינים שהיו "עדי ראיה", כביכול; כך שמעתי). מכאן שהסתרת פרטים אישיים פשוטים מהוה גורם מגן ואף מרתיע מפני מזימות הפללה; לעומת זאת, המאגר הביומטרי (אשר בשלוב עם אלפי מצלמות החוצות המתוכננות להפרס בארץ ועם אמצעי המעקב הטכנולוגיים החסויים יאפשר לאכן תמיד מקומו של כל אחד מאתנו וגם לדעת עם מי הוא נפגש) יוסיף כהנה וכהנה ליכלת החשאית להרוס את חיינו באופן הנ"ל, וזאת היא העקרית שבסכנותיו.

התומכים במאגר הביומטרי שוגים באשליה ומשגים את הצבור באשר הם מאמינים בהתמדתה של שמירת זכויות האזרח במדינה דמוקרטית. למעשה, אחרי שהם נוכחו שוב ושוב ביציבותו המתמדת של משטר שמצית לכללי הדמוקרטיה וכבר נעשתה להם הדמוקרטיה מעין חוק טבע, הם מתקשים לתאר לעצמם איך לפתע המשטר הדמוקרטי המוכר להם יתהפך עליהם למשטר של "דמוקרטיה מתגוננת" וכל ההגנות שהמחוקק העניק למאגר הביומטרי תתמוססנה בהוראת שב"כ אחת. הנה תזכורת מתקופת ממשלת יצחק רבין ז"ל: ביום 24.02.1994 היה טבח בחברון, התקשורת בכללותה ביחד עם שופרותיהם התקשורתיים של גורמי שלטון פצחה במקהלה בזכותה ובחובתה של "הדמוקרטיה המתגוננת" להגביל את הזכויות הדמוקרטיות כדי "ליבש את הביצה שגידלה את הרוצח המתועב", וכבר ביום 28.02.1994 נמסרה לתקשורת הודעה של "מקור בכיר במשרד ראש הממשלה", ובגרסה נוספת היה זה "מקור בכיר במשרד הבטחון", אשר הודיע שהוחלט לאפשר מעצר למשך זמן לא מסוים, ללא משפט וללא אפשרות לבחינת הראיות ("מעצרים מנהליים") של מאות אנשים אשר סווגו כ"מסוכנים" על פי טענתם הבלתי מוכחת של אנשים במשרד רה"מ. הסכנה לדמוקרטיה מהחלטה זו טמונה בכך שהיא היתה מאפשרת לנצל את עקיפת ההליך המשפטי ולהוסיף לרשימה המקורית של החשודים עוד עצורים במטרה "לחסל את החשבון" עם אזרחים תמימים שהיו לצנינים בעיניו של רה"מ, או בעיניהם של בכירי מערכות השו-שו (אקב פעילות פוליטית או מסבות אישיות לחלוטין). על כן, מאות מעצרים עוקפי משפט אלה היו מטילים אימה על כל מי שמתכוון למתוח בקורת על הממשלה או על המשטרה או לחשוף שחיתות או מחדלים וכך היו מביאים, למעשה, לבטולו של החפש הפוליטי והאזרחי. "כלבי השמירה של הדמוקרטיה" שאז עוד היו מזועזעים מהטבח בחברון ושותפים לתחושת החרום, לא זו בלבד שלא השמיעו נהימה רפה אחת של מחאה, אלא שגם הדווח העובדתי שלהם על ההכרזה הדרמטית הנ"ל גלה רק טפח ( הדווחים היחידים שהגיעו לידיעתי היו משפט אחד ששמעתיו פעם אחת בתשדיר חדשות ביום 28.02.1994 ועוד משפט אחד שהובלע בתוך סקירה ארוכה בגליון 01.03.1994 של עתון נפוץ, ללא שום אזכור בכותרת הסקירה ). הצנעתה של אותה הודעה היא סבה אחת לכך שכיום איש איננו זוכר איך הדמוקרטיה הישראלית, בצורתה המוכרת לנו, כמעט שבוטלה אז כהרף עין; סבה נוספת היא, כמובן, שבסופו של דבר רה"מ נרגע מזעמו על הקיצוניים וחזר בו מגחמתו להפעלת אמצעי "דמוקרטיה מתגוננת" ולכן החפש שלנו נשאר כשהיה. לפיכך, נתאר לעצמנו פגוע עתידי בהר-הבית שיטיל חשד על קבוצות ימניות (או על פרובוקטורים ערבים ישראליים). שוב המקהלה תקרא "ליבש את הבצה", ושוב תהיה תמיכה כמעט מקיר לקיר בכך שהגיע שעתה היפה של "הדמוקרטיה המתגוננת" כלומר, שבשעת חרום כזאת דוקא רדיפה של קבוצות אופוזיציוניות מסוימות, ושל החשודים בקשרים אתן, היא המעשה הפטריוטי-דמוקרטי הנכון. באווירה כזאת, מי העובד שיסרב להוראת שב"כ (מלווה באיומים?) להפר "באופן זמני" את ההוראות שנחקקו להגנת המאגר הביומטרי, "חוק שנכתב בזמנים אחרים וכבר איננו רלוונטי למצב הנורא העכשווי" ? כך, בשעה של תחושת חרום, אולי חריפה הרבה יותר משהכרנו בעבר, כל המאגר הביומטרי כולו יפול לידיהם של השב"כ ושל המשטרה כפרי בשל, ואחר כך איש לא ימצא דרך להחזיר את השד לבקבוק עד שיחלפו כמעט 100 שנים (שבמשכם ימותו כל הרשומים במאגר), או שלכל הפחות שעת החרום תנוצל, עם צו של שופט יחיד שגם הוא מושפע מהאווירה או אפילו בלי צו, כדי לקבל שמות של אזרחים (כולל אותם ש"עושים צרות" לבכירי השלטון ולמקורביהם). דרך נוספת שעשויה להביא לאותו אסון בלתי הפיך, היא לנצל את הסכמת רוב חברי הכנסת, שתתקבל בעקבות תחושת החרום המלכדת, לשנות את סעיפי חוק המאגר הביומטרי כדי שיתאימו ל"צרכי" השב"כ. והעקר הוא שהחכם עיניו בראשו וכולנו חכמים ולכן עצם הידיעה שלנו שתרחישים כאלה צפויים, ועצם המודעות שלנו לאפשרות שאחרי נפילת המאגר הביומטרי (כולו או חלקו) בידי השב"כ או המשטרה תנוטר כל תנועה וכל פגישה של כל אזרח, ושל כל האנשים שנפגשו עם מי שנפגש עם אותו אזרח (בעזרת המצלמות שברחובות ובעסקים, למשל), ויתאפשר לאנשי משטרה / שב"כ להשתמש בידע זה כדי לפגוע באזרחים בשיטות חסויות (תפירת תיקים, מעצרים מנהליים ועוד), די באלה כדי להטיל אימה, כבר מעתה, הן על כל מי שמתכוון "לעשות בעיות" למושחתים שמקושרים עם "החלונות הגבוהים" והן על כל מי שנמצא או עשוי להמצא בעתיד, לרוע מזלו, ביריבות אישית אתם או עם חבריהם. אימה כזאת היא, למעשה, תחושתם של כל תושבי הדיקטטורות.

ככה זה מרגיש בכל מקרה, אי אפשר לתרץ את כל המהלכים שהביאו את החוק הזה להתקיים מלבד זה שהחוק יעשיר מישהו או כמה מישהו לאללה.

1. אם המדינה מתכוונת להקים מאגר שתוכנו יהיה שמור וסודי, עליה לחוקק חוק שאוסר על המגזר הפרטי לעשות שימוש בביומטריה, כדי למנוע הזלגה דרך השוק הפרטי... חקיקת חוק כזה תהווה סתירה משפטית חריפה לחוק יסוד חופש העיסוק.. מידע שיזלוג ממאגרים פרטיים לא יהיה בעל מאפיינים שונים מאלו של המאגר של המדינה, והמקור לזליגה ממאגרים ציבוריים לא יאפשר זיהוי מקור ההזלגה... 2. אחוז הדיוק של טביעת אצבעות הוא גבוה ומגיע כמעט ל99 אחוז. סטטיסטית מדובר בהתאמה של שגיאה אחת לכל מאה, 10 התאמות שגויות לכל 1000 רשומות ו... 10,000 התאמות שגויות לכל מליון רשומות במאגר... ממבט ראשון ניתן להסיק שאין דרך למנוע "הרכשה כפולה", הסיבה המרכזית להקמת המאגר הביומטרי מלכתחילה... והסיבה העיקרית לפסילת הרעיון בכל המדינות הדמוקרטיות והמפותחות במערב.מדובר ברעיון הזוי שמתומרץ בשיקולים זרים, כסף ותמריצים מסחריים, בוודאי שלא מטעמים של אבטחה בטחון ואימות זיהות!!! הללו ללא כל צל של ספק יפגעו מהמאגר הביומטרי בניגוד לשלל מכבסות המילים וההבטחות...